באותו אחר הצהריים, גיא בא אליי.
"היי" אמר ורכן לנשקי. לא הייתי מסוגלת. הרגשתי אשמה.
גיא הוא החבר שלי, כמו שבטח כבר ניחשתם. אני אוהבת אותו, או לפחות ככה חשבתי. אך לפתע לא הייתי מסוגלת אפילו להביט בו מרוב הבושה שחשתי.
רציתי לספר לו, לא רציתי להסתיר ממנו דבר כמו זב, אך ידעתי שברגע שאספר לו שהתנשקתי עם מישהו אחר ועוד עם החבר הכי טוב שלו, אני אאבד אותו , לתמיד... ידעתי שהוא לא יסלח על דבר כזה, לא לי ובטח שלא לדניאל.
"מה קרה?" שאל בפנים מודאגות ומופתעות. הוא היה יותר מופתע מאשר מודאג, ברצוני לדייק.
"כלום, אני עייפה, זה הכל" תירצתי.
מה שנכון, בלילה האחרון לא ישנתי מי יודע מה.
"את..." החל לומר וצלצול הטלפון קטע את דבריו.
"מצטערת" אמרתי וניגשתי לענות לטלפון.
עניתי לטלפון ושמעתי את קולו של דניאל מהעבר השני של הטלפון.
"אנחנו יכולים לדבר?" שאל.
העפתי מבט אל גיא. ראיתי שהוא צופה בטלוויזיה.
"דבר" אמרתי.
"זה לא לטלפון" הסביר.
"אני עם גיא" סיפרתי לו.
הוא ניתק. נאנחתי.
"הכל בסדר?" שאל גיא כשחזרתי אליו.
"כן." שיקרתי.
"מה קרה לשניכם היום?" שאל.
"שנינו?"
"לך ולדניאל. שנינו דיברנו ואיכשהו את עלית בשיחה והוא ממש התעצבן ואמר שהוא לא רוצה לדבר עלייך. אם לא הייתי מכיר את שניכם, הייתי אומר שקרה משהו ביניכם. יש לך מושג..." אמר אך הבעת פניי גרמה לו לעצור.
"מה קרה ביניכם." שאל.
"מה?" שאלתי, נלחצת.
"אני רואה שקורה משהו." אמר.
"אני עייפה, זה הכל, אמרתי לך כבר..."
גיא קטע את דבריי, "אני יודע מה קרה" אמר.
החוורתי.
;){kind=link}